טראומה בילדות מגבירה את הסיכון להתאבדות פי 10

טראומות בילדות מגדילות את הסיכון להתאבדות
טראומה בילדות מגבירה את הסיכון להתאבדות פי 10

מומחה לפסיכיאטריה של אוניברסיטת Üsküdar NP Feneryol Medical Center. ד"ר. ארמן זנטורק ערך הערכה על התאבדות ומניעת התאבדות בהצהרתו לרגל מניעת התאבדות העולמית.

מומחה לפסיכיאטריה ד"ר. בהצהרה כי התאבדות היא התנהגות רב-ממדית ומורכבת עם היבטים ביולוגיים, פסיכיאטריים וסוציולוגיים, אמר ארמן סנטורק, "התאבדות יכולה להתרחש במצבים רבים, החל מתהליכים כאוטיים שאינם מלווים בשום מחלה פסיכיאטרית וכלה במחלות פסיכיאטריות שונות, והיא דורשת טיפול רחב. נקודת מבט. מעשה ההתאבדות, בין אם הושלם ובין אם לאו, הוא מעשה הרסני שיכול להשפיע לא רק על הפרט, אלא גם על משפחתו, יקיריו ואפילו על החברה בה הוא חי מעת לעת. מנקודת מבט זו, מחשבות והתנהגות אובדניות הם מצב חירום פסיכיאטרי חשוב מחד גיסא, ובעיית בריאות ציבורית מרכזית מאידך גיסא.

בדו"ח שפרסם ארגון הבריאות העולמי, התאבדות נמצאת במקום השני בין גורמי המוות של צעירים ומדווח כי כ-800 אנשים מסיימים את חייהם בהתאבדות מדי שנה בעולם. למרות העובדה שהתאבדות עלולה לגרום למוות או לנזק קבוע, אין לשכוח שמדובר במעשה שניתן למנוע.

במניעת התאבדות, חשוב ביותר לזהות קבוצות סיכון ולפתח גישות מניעה לקבוצות אלו. בשלב זה, המטרה הסופית היא למנוע התנהגות אובדנית או לשקם את המתאבד. קבוצת הסיכון החשובה ביותר להתנהגות אובדנית כוללת אנשים עם דיכאון, הפרעת מצב רוח דו-קוטבית, הפרעת שימוש בחומרים אלכוהוליים, סכיזופרניה, הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות אנטי-חברתית. השתמש בביטויים.

בהצהרה של-90 אחוז מההתאבדויות שהושלמו יש אבחנה פסיכיאטרית, ד"ר. ארמן זנטורק אמר, "לכן, מחשבות אובדניות בכל המטופלים הפסיכיאטריים צריכים להיחקר בהערכה הראשונה ובבקרות. שוב, טראומות בילדות, במיוחד היסטוריה של התעללות מינית ופיזית, מהוות גורם סיכון עצמאי להתאבדות ומעלות את ההסתברות בכ-10 פעמים. אנשים שניסו להתאבד בעבר נמצאים בסיכון גבוה יותר לניסיונות חוזרים. הסיכון להישנות ניסיון התאבדות גבוה מאוד בשנה הראשונה לאחר ניסיון ההתאבדות, ובמיוחד בשלושת החודשים הראשונים. היסטוריה משפחתית של נסיונות התאבדות היא גם גורם סיכון חשוב.

מחשבות אובדניות, שמגיעות עם משברי חיים גדולים והלחץ העז שאחריו, אינה נדירה. אובדנים אחרונים כגון פרידה, גירושין ומוות, אובדן יכולות גופניות כתוצאה מתאונה ומחלה, אובדן ערך עצמי או מעמד חברתי, אובדן תחושת הביטחון כגון פיטורים או פשיטת רגל, הגירה והעברה, אובדן תחושת ביטחון מפעולה או שימוע בעוד שתחושת הבושה העזה עקב המצב יכולה להפוך את האדם לפגיע וחסר אונים, היא מהווה סיכון במונחים של התנהגות אובדנית.

מתבגרים, קשישים, מי שגרים לבד, מי שאין להם בן זוג, אנשים עם מחלות כרוניות וקשות, נכים, נשים או ילדים נפגעי אלימות נמצאים בקבוצת סיכון נוספת שחשובה מבחינת התנהגות אובדנית, למרות שאין להם הפרעה פסיכיאטרית. אמר.

שים לב שניתן להעריך ניסיונות למנוע התאבדות חברתית או פרטנית, מומחה פסיכיאטר. ד"ר. ארמן זנטורק אמר את הדברים הבאים:

"המטרה העיקרית מבחינת מניעה חברתית היא לזהות ולחסל את הגורמים המגבירים את האובדנות של אנשים בחברה, לזהות קבוצות סיכון וגורמי סיכון ולפתח גישות מניעה. מבחינת מניעה פרטנית, מטרתו היא לטפל באנשים שניסו להתאבד ולמנוע הישנות התנהגות אובדנית.

רוב ניסיונות ההתאבדות מבוצעים על ידי אנשים במצבי משבר שאינם סובלים ממחלה כלשהי. כאשר האדם אינו יכול לפתור תהליך משבר זה בשיטות התמודדות קונבנציונליות, הוא עלול לחוש חרדה עזה, פחד מאיבוד שליטה, חוסר התאמה, אשמה וחוסר שקט. התהליך הכאוטי הזה שהוא נמצא בו יכול להפוך את האדם לתוקפני כלפי עצמו. לכן, לגישת התערבות במשבר יש חשיבות רבה בקרב אסטרטגיות למניעת התאבדות. במצבי משבר, התערבות במקום ובזמן היא בעלת חשיבות חיונית. בזמנים אלו, בהחלט אל תהסס לקבל תמיכה פסיכיאטרית".

היה הראשון להגיב

השאירו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.


*